תמונה: ארז מגור
מומלץ: היסטוריית הפוליטיקה של ההייטק – ד"ר ארז מגור
ד"ר ארז מגור הוא סוציולוג המתמחה בכלכלה-פוליטית ובחקר מדיניות תעשייתית וחדשנות. עבודת הדוקטורט שלו, אותה השלים במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת ניו-יורק (NYU), עסקה בשורשים הפוליטיים של תעשיית ההייטק הישראלית. "אני חושב שאם נשאל אדם ממוצע ברחוב, ואפילו אם תשאל אנשים שקצת יותר מכירים את התעשייה, ההנחה היא שתעשיית ההייטק צמחה בישראל כתוצאה של היוזמה הפרטית, של השוק. יש מין נרטיב כזה שמדינת ישראל כשהיא קמה הייתה שוק מאוד הסתדרותי, ריכוזי, שהמדינה בעצם הגבילה את היוזמה הפרטית".
מגור מנפץ את הפרדיגמה הרווחת וטוען כי במחקרו התוצאות מראות כי למעשה המדינה היא זו שהובילה את הרעיון שהתעשייה הישראלית לא תייצר רק טקסטיל ובגדים וחקלאות, אלא תקים תעשיית ידע וחדשנות. ישראל של שנות ה-80 בונה אסטרטגיה שבאה לידי ביטוי ביעדים ובתוכניות, בחקיקה ובועדות: "אתה ממש רואה את היד המכוונת של הממשלה. אנחנו יודעים שהממשלה לא עשתה את זה לבד, חברות ההייטק שקמו פה לא היו חברות ממשלתיות, אז זה לא שאין חלק למגזר הפרטי. זה בשיתוף פעולה בין המגזר הפרטי והמגזר הציבורי, אבל זה כבר משנה את התמונה".
יש הרבה נקודות משמעותיות בהיסטוריה שלנו שאפשרו לבנות את אומת הסטארטאפ. אבל לפני כן, מה הרקע שלך? איך הגעת לנושא הזה?
"כישראלי וכחוקר עניינה אותי השאלה – איך צמחה תעשיית ההייטק? זה משהו שכולנו מכירים. אבא שלי עבד בתעשייה הזאת וליווה את ההיסטוריה הזאת ומאוד עניין אותי להבין את זה יותר". מספר מגור, עמית פוסט-דוקטורט בתוכנית עמיתי מרטין בובר באוניברסיטה העברית. "אחד הדברים הראשונים שהבנתי מאוד מהר זה שיש הרבה תפיסות מוטעות ואי הבנה, אז חשבתי שיש פה סיפור מאוד מעניין לספר. בפרק מיוחד זה עסקנו בתולדות המעורבות הממשלתית בתעשיית ההייטק הישראלית, וכיצד ממשלת ישראל, באמצעות כספי ציבור, היוותה זרז המרכזי בהקמת תעשיית החדשנות והתעשיות עתירות הידע בישראל.
זה לא עושה אנרדסטייטמנט למציאות? בעיני בניגוד לנרטיב הקיים, מדינת ישראל וממשלת ישראל היא הקטליזטור. תן לנו כמה נקודות ציון לתחילת הדרך.
"אני חושב שההתחלה הכי טובה היא בעצם לקחת אותנו שוב למה היה קודם – מדינת ישראל לא קמה על בסיס תעשיית ההייטק, התעשייה הישראלית הייתה מה שנקרא 'תעשייה מסורתית' – תעשייה עם הרבה מכונות אבל הרבה מאוד כוח עבודה". מגור מתאר כי בשנות ה-50' וה-60' של המאה הקודמת, בונים את המדינה על בסיס תעשיות מסוג זה, אך בשנות ה-70' וה-80' המדינה נכנסת למשבר ואחת מהסיבות לכך היא היעדר תחרות במשק למול הייצור במזרח אסיה. זו הנקודה שבה מתקבלת החלטה ממשלתית לשנות את כיוון התעשייה לכזו שתתבסס על ידע ומקבלים החלטה להשקיע בתחום באופן אקטיבי מתקציב המדינה, דרך משרד המדען הראשי, שמוכר כיום כרשות החדשנות. "הרעיון היה שהמגזר הפרטי יביא את היוזמות, לא משנה אם זה בסקטור כזה או אחר, מה שהיה חשוב הוא שיש חדשנות". מסביר מגור. "אחד הדברים המעניינים הוא שהמשרד של המדען הראשי פועל בתקופה שהמדינה מתחילה לצמצם את התקציב הממשלתי, אבל דווקא התקציב של המדען הראשי בכל שנה מכפיל את עצמו, הוא רק גדל וגדל ומגיע באיזשהו שלב למיליארד וחצי או אפילו שני מיליארד שקל". אלביט, קומברס, אמדוקס וחברות נוספות שקמו בשנות ה-90' קמו בעזרת היוזמות האלה.
מה בעצם העסקה בין המדינה ובין החברות?
"חוק המו"פ הוא המסגרת החוקית וכל הרגולציה עבדה בצורה כזאת שיש מין עסקה בין המגזר הציבורי והמגזר הפרטי. מצד אחד, המדינה נותנת כסף ומממנת בין 50%-100% מהפרויקט, ומצד שני החברה לא לוקחת בעלות על הפירמות". מתאר מגור, "המדינה אומרת: לא רק שניתן לכם כסף, ניתן לכם לשמור את כל הבעלות ואנחנו רק נשקיע בחברה. המדינה בעצם אומרת להן 'אנחנו רוצים שתמשיכו לגדול כפירמות פרטיות, אנחנו לא רוצים להיות שותף עסקי". מגור מסביר שהמימון הוא ההטבה שקיבלו הפירמות, בתמורה לכך נדרשו החברות במידה והפכו למצליחות, לשלם תמלוגים למדינה, עד החזר המענק המקורי. "זה לא שהכסף הזה הלך למקום אחר, זה כסף שאחר כך זרם להשקעות חדשות. חלק נשען על תקציב המדינה וחלק נשען על חברות ענק עם הכנסות שחזרו בחזרה לתעשייה".
חברות שקיבלו מימון ממדינת ישראל נאלצו לעמוד בשתי הגבלות נוספות, הראשונה היא 'חובת ייצור' המחייבת את ייצור המוצרים בישראל, וההגבלה השניה היא השארת הקניין הרוחני בישראל. "הרעיון היה שהחברות האלה לא ישתמשו בכסף הציבורי לפתח טכנולוגיות ואז ימכרו את הבעלות על החדשנות". מגור מתאר בהתפעלות את ההבנה והראייה רחוקת הטווח של הממשלה הישראלית בשנות ה-80' שהשכילה לבנות את התעשייה החדשנית, לממן אותה וגם לוודא שהליבה שלה תישאר בישראל גם בעתיד. סבסוד למו"פ, ומאוחר יותר סבסוד גם להקמת מפעלים ורוגלציות נוספות הביאו אפילו חברות מחו"ל להגיע לישראל, בהן אינטל למשל. "אותם צ'יפים שפותחו פה במימון וסבסוד ישראלי, הפכו אחר כך למפעלי ייצור".
בטח המאזינים תוהים על כמות המשקיעים אז לעומת היום, אז לא היו ממש
מה שתואר עד כה מוביל ליצירת המון סטארטאפים וחדשנות, אבל המדינה מזהה שאין מספיק חברות בסקייל והדבר הזה דורש השקעות המשך. "לחברות האלה אין לאן ללכת, אז הן הולכות לבנקים ושם אומרים שאין להן נכסים ולא הכנסות". מגור מתאר כי מי שהיה המדען הראשי, יגאל ארליך, מבין כי האפשרות העומדת בפניו היא להקים גם את תעשיית הון הסיכון בישראל, "המדינה מבינה שהיא צריכה להיות ההון סיכון הראשון – מה שתוכנית 'יוזמה' אומרת היא שהמדינה לא רוצה להיות משקיעת הון סיכון אבל היא רוצה לייצר כאלה".
המדינה עושה דבר כמעט בלתי נתפס בשוק של היום, ומקימה תוכנית ממשלתית עם 100 מיליון דולרים מקופת המדינה. בזמן שבשאר המשק מפריטים חברות, המדען הראשי מקים חברה לסבסוד קרנות הון סיכון. בהתחלה הוקמו 10 קרנות של 20 מיליון דולרים, כשהמדינה היא חצי מכל קרן, אך ללא בעלות או סמכות בהחלטת לגבי ההשקעות. "חלק מהקרנות האלה ממש פעילות עד היום כמו פיטנגו של חמי פרס ו-JVP של אראל מרגלית. כל הקרנות האלה קמות בסבסוד ממשלתי ואז תעשיית ההון סיכון מתחילה לצמוח, לא רק זה – אומרים לתעשייה הזו שהם חייבים להשקיע בסטארטאפים הישראלים. הקרנות האלה מקבלות את כל השוק הישראלי – כל הסטארטאפים שבמשך עשו וחצי נבנו. הם עכשיו יכולים לבוא, לזהות את הטכנולוגיות הכי טובות ולהשקיע בהן". מסביר מגור בהתלהבות, "כל הקרנות האלו החזירו את עצמן והיה מובנה שגם קרן שתרצה תוכל לקנות את החלק של המדינה ולצאת לדרך כקרן פרטית. כל ה-10 שקמו מחזירות את הכסף בתוך כמה שנים למדינה".
מגור מתאר מאמצים נוספים שמדינת ישראל עושה, בדגש על תוכניות הכשרות לעולים חדשים, כדי לתמוך בצמיחה של תעשיית הטק והתוכנה בארץ. "בתחילת שנות ה-2000 תעשיית ההייטק והתוכניות הממשלתיות מתחילות להשתנות. תעשיית ההון סיכון הופכת להיות שחקן מאוד דומיננטי ולראשונה יש לחץ שמגיע מהתעשייה לשנות את המבנה של הרגולציות שהזכרנו קודם – ייצור בישראל ואיסור להוצאת קניין רוחני מישראל. פה בעצם לראשונה מתוך לחץ שמופעל על המדינה, יש שינויים ברגולציות והדבר הראשון שיורד הוא האיסור על הייצור". הוא מסביר כי המדינה שוכנעה כי הייצור יקר מידי בישראל ויש להקל על החברות. כשזה הגיע לאיסור המכירה של הקניין הרוחני ברור כי קרנות ההון סיכון לחצו לטובת הרווח הכלכלי, "בעצם תעשיית ההון סיכון מצאה את עצמה עם חברות מאוד אטרקטיביות אבל עם הגבלה מאוד גדולה על ביצוע אקזיט. פה קורה שינוי שמעצב מחדש את תעשיית ההייטק הישראלי". המדינה מקבלת את הדרישה של קרנות הון הסיכון, אך מחליפה את האיסור בקנס – אם החברה עשתה אקזיט או הונפקה בישראל היא תחזיר למדינה את המענק שקיבלה כפול 3, בעוד שאם הקניין הרוחני עובר לחברה בחול היא תחזיר פי 6. "פה תעשיית ההייטק בישראל הופכת לתעשייה של אקזיטים".
"הדבר הזה מאוד השפיע על תעשיית ההייטק, יש כאלה שרואים את זה זה בצורה חיובית – נכנסו הרבה השקעות זרות. ישראל היא אטרקטיבית והיא משכה לפה הרבה יותר כסף מאשר המשקל שיש לה במשק הבינלאומי. מצד שני, ברגעים כמו היום אנחנו רואים את החסרונות של המודל הזה, שבו כשיש משבר בינלאומי, כשהבורסות יורדות והמשק בירידות אנחנו רואים את הכסף מאט את הזרימה שלו ולחצים מבחוץ לעשות פיטורים ולצמצם פעילות".
אתה יכול לתאר קצת מה קורה עכשיו ומה, לדעתך, צריך להמשיך לקרות כדי שנשאר תחרותיים?
"הרבה פעמים כשאני מספר את הסיפור הזה לאנשים הם אומרים 'אוקיי זה היה פעם, אבל היום אנחנו בשוק שהוא פרטי ורשות החדשנות זה תקציב קטן'. מה שאני מדגיש פה, שצריך להסתכל יותר לעומק במה רשות החדשנות משקיעה היום. בתעשיות מבוססות יותר כמו תוכנה או סייבר אתה תראה הרבה יותר כסף פרטי, אבל אם אתה מסתכל על התעשיות הכי חדשניות והכי עתידניות, בין אם זה AI או פודטק או אנרגיה אלטרנטיבית, שם רשות החדשנות משקיעה באופן יחסי יותר מהשוק הפרטי כי אלו ההשקעות הכי מסוכנות כרגע".
לגבי העתיד, מגור מתאר כי כפי שבעבר המדינה חשבה אסטרטגית ולטווח הארוך על בניית מבנה רגולטורי שמשלב תמריצים למגזר הפרטי, על הממשלה לחשוב איך נמשיך להוביל את התעשייה הזו גם בעוד 30 שנה. "מה שסיפרתי על ישראל, הסיפור ההיסטורי, הניואנסים שלו אולי ייחודיים אבל הוא לא ייחודי. אם תסתכל על מדינות שפיתחו תעשיית הייטק משגשגת כמו ארצות הברית או דרום קוריאה וטאיוואן, כלכלות כאלה צומחות תמיד בסיוע ממשלתי. דבר שני, זה קורה היום הרבה יותר ויש חזרה של החשיבה הזאת – המדינה חושבת הרבה יותר אסטרטגית על איך אנחנו יוצרים תעשיות חדשות, איך אנחנו דואגים שתמיד תהיה עבודה, איך העושר יכול להתחלק בצורה רחבה יותר ואיך נהיה מובילים בתחומים האלה. יש מלחמה בין ארצות הברית, סין ואירופה על מי יהיה המוביל בטכנולוגיה".
הפרק המלא מחכה לכם כאן:
רגע, יש עוד מלא פרקים של "עוד פודקאסט לסטארטאפים"
The post כך יצרה דווקא המעורבות הממשלתית את תעשיית ההייטק הישראלית appeared first on גיקטיים.